<h1>ארחות חיים הלכ' כתובות סימן י"ד</h1>
<h2>דף ג.</h2>
כל הישוב ארצות ארצות הוא. כגון ארץ כנען ארץ מצרים וארץ תימן וארץ כוש וארץ שנער וכיוצא בהן וכל ארץ וארץ ממדינות וכפרים וערי ישראל לענין נשואין שלש [ארצות] היו יהודה וגליל ועבר הירדן. איש שהיה מארץ מן הארצות ונשא אשה (מארץ) [בארץ] אחרת כופין אותה ויוציאוה עמו (לארץ) [לארצו] או תצא בלא כתובה. שעל מנת כן נשאה. אע"פ שלא פירש. אבל הנושא אשה באחת מן הארצות והוא מאנשי אותה הארץ. אינו יכול להוציאה (לעיר) [לארץ] אחרת אבל מוציאה ממדינה למדינה ומכפר לכפר באותה הארץ. ואינו יכול להוציאה ממדינה לכפר ולא מכפר למדינה שיש דברים שישיבת המדינה טובה להם ויש שישיבת הכפרים טובה להם. וכשמוציאה ממדינה למדינה ומכפר לכפר באותה ארץ אינו מוציאה מנוה היפה לנוה הרע. ולא מרע ליפה. מפני שהיא צריכה להטפל ולבדוק עצמה בנוה היפה כדי שלא תהיה בו קלה וכעורה. וכן לא יוציאה ממקום שרובו ישראל למקום שרובו עכו"ם. ובכל מקום מוציאין ממקום שרובו עכו"ם למקום שרובו ישראל. בד"א מחוצה לארץ לחוצה לארץ או מארץ ישראל לארץ ישראל אבל מחוצה לארץ לארץ ישראל כופין אותו [ואותה] לעלות אפילו מנוה היפה לנוה הרע ואפילו ממקום שרובו ישראל למקום שרובו עכו"ם מעלין. ואין מוציאין מארץ ישראל לחוצה לארץ אפילו מנוה הרע שרובו עכו"ם לנוה יפה שרובו ישראל. אמר האיש לעלות לארץ ישראל והיא אינה רוצה תצא שלא בכתובה אמרה היא לעלות והוא אינו רוצה יוציא ויתן כתובה וה"ה לכל מקום מארץ ישראל עם ירושלם שהכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין משם [הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין משם].
